יום ג', ב' דחול המועד פסח תש"ח
לקבוצת רמי"ם מערי השדה ותלמידי התמימים
ההנהגה על פי התורה מתחילה מאברהם אבינו. כתוב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם1, בהבראם הוא אותיות אברהם, שבזכות אברהם אבינו נברא העולם2; וזהו התוכן והענין הפנימי של תולדות השמים והארץ בהבראם, מפני שאברהם התחיל להאיר3, כלומר, שהמעלה הנפלאה של אברהם אבינו אינה רק שהוא מכיר את בוראו.
אברהם הוא משכיל נפלא ומסור, בכל הפלאת מהותו ומציאותו, לידיעת מהות אלקות ולהכרת מציאות אלקות, אבל רק לעצמו, בארחות חיי בעלי השכלה העסוקים רק בעצמם, שהם טרודים למיבלע ולהתעלות בידיעות.
אבל אברהם התחיל להאיר, אברהם הוא משכיל אצילותי, משכיל של דעת־עליון, ולכן התחיל להאיר, להיות מלמד, להודיע אלקות לאנשי העולם. הוא – אברהם – פרסם אלקות אפילו לשכבות הנמוכות ביותר של האנושות, שגם הערביים ידעו מציאות הבורא ב"ה לפי הבנתם4.
אברהם התחיל להאיר. זהו תוכן הענין של בהבראם, שאברהם הכיר את התכלית ואת המעלה הפנימית של בהבראם, שהכוונה העליונה בעבודה אינה רק להיות בעצמו בעל מדות ובעל הנהגות נעימות, אלא גם ללמד ולהסביר לזולת את הנועם של מדות טובות.
אבותינו רבותיו הקדושים, מהוד כ"ק רבינו הזקן לדורותיו, מלמדים אותנו בכל דור ודור שכל ענין, הן בהשכלה והשגה והן בעבודה ובפעולה, הוא מובן ומבואר בבירור ובבהירות.
הכל יודעים שבהבראם הוא בריאה יש מאין, וכתוב5 א־ל דעות הוי' – דעות לשון רבים6, ישנן שתי דעות, דעת עליון ודעת תחתון, ושתי הדעות הן אמת, אלא שיש חילוק בין דעת עליון לדעת תחתון7.
המדריגות אין ויש בסדר העולמות אבי"ע: עולם האצילות נקרא בשם אין, ועולמות בי"ע נקראים בשם יש. אבל באמת, זה שאצילות נקרא בשם אין הוא רק מצד דעת תחתון של נבראים, אבל בדעה האמיתית של אלקות עולם האצילות הוא יש אמיתי8.
אצילות הוא יש האמיתי שבעולם אין מושג ממהותו של היש האמיתי, ודבר שנברא אינו משיג – קורא הוא לו אין. עולם הבריאה הוא התחלת היש, אבל היש של עולם הבריאה הוא רק זה שאינו אין. התחלת הישות, כבר עם ציור פרטי, היא בעולם היצירה, ויש ממש הוא עולם העשי' הגשמי, שזהו יש הנברא9.
אברהם אבינו הי' משכיל נפלא4 והגיע להכרה עצמית שהעולם הגשמי, הגם שהוא הרי התחתון שבכל העולמות, שלא די שהוא גשמי, הוא גם חומרי ממש – אבל באמת כוונת הבורא בבריאה היא דוקא בחומרי. ויתירה מזו, לא רק כוונת הבריאה, אלא החומרי הוא אכן מעלת הבריאה, שעל־ידי העולם החומרי והגשמי, כשמנהיגים הכל על פי התורה והמצוה, מעלים את כל העולמות10.
ביום רביעי, ח"י אלול תרנ"ז, בסעודת שבע ברכות של חתונתנו, אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע11:
היום, ביום הרביעי אשר12 בו נתלו המאורות13 להאיר לארץ ולדרים עלי', נתמלאו מאה שנה מאז שהשי"ת תלה את מאורות חב"ד14.
הוד כ"ק רבינו הזקן הי' בן מ"ה שנה כאשר נבחר ונועד מלמעלה לגלות ולפרסם את תורת חב"ד.
עד כאן דברי הרב, מכאן ואילך דברי ביאור והרגש –
את תורת חסידות חב"ד ייסד הוד כ"ק רבינו הזקן בשנת תקמ"ה, כאשר נעשה בן ארבעים, וידע מי הוא ואיזו עבודה בפרסום תורת זקנו מורנו הבעש"ט הטילו עליו, ואילו כחות עצמיים נתנו לו מלמעלה להוציא לפועל את השליחות של ירידת נשמתו למטה, לגלות תורה ועבודת חב"ד לדורותיו, עד ביאת גואל צדק בב"א.
התחלת ההנהגה בעולמות – הביטוי "בעולמות" פירושו בכל הדברים החומריים – מתחילה מאברהם אבינו, וזהו הפירוש הפנימי של המאמר3: עד אברהם הי' העולם מתנהג באפלה, בא אברהם התחיל להאיר.
אברהם אבינו הוא הדור העשרים ואחד מאדם הראשון, שהי' יציר כפיו של הקב"ה15, ושבנשמתו כלולות ותלויות כל נשמות ישראל שנתגלו בעשרים הדורות שמאדם עד אברהם אבינו, וגם כל נשמות ישראל שנתגלו מאז זמנו של אברהם אבינו ושעוד יתגלו עד משיח צדקנו בב"א.
כבר דובר בהתוועדויות שונות4 שאברהם אבינו הי' משכיל נפלא, ובהשכלה באלקות הגיע להשכלה ההשגתית. ההשגות העמוקות והעדינות ביותר שאין להן תפיסה בשכל. אפיסות הישות אינה אלא בהרגש של שכל עצמי; בענין זה הי' שכלו של אברהם אבינו משוקע בהבנת הכוונה האלקית ב"ה ותכלית הבריאה של העולם הארצי.
אברהם אבינו הי' מתפלא מאוד על הכוונה האלקית בבריאת העולם החומרי, עד שהגיע – בשכלו הבהיר – לאמיתות כוונת הבורא ב"ה בעולם החומרי, שכאשר מעלים את החומר פועלים עלי' בכל העולמות.
ברשימה שלי – תמוז תרנה – נרשם בארוכה מה שהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ביאר לי את המשל16 של שני בני אדם אחד עומד בהר ואחד בבקעה, שהתחברותם יכולה להיות בשני אופנים: או שהעליון ירד אל התחתון, או שהתחתון יעלה אל העליון.
הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ביאר לי – בשעת טיול בנאות דשא באליווקא17 – את המשל בארוכה, ואת חילוקי המדריגות של ירידת העליון אל התחתון ועליית התחתון אל העליון, באמרו ששניהם צריכים להיות בעלי ידיעה ושכל גדולים, ונוסף לכך בעלי כח גדולים, אלא שיש חילוק במה שהשכל והכח מלובשים, אם מלובשים בעלי' או בירידה.
ובתענוג מיוחד של עבודה ביאר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את החילוקים בנוגע לאופני העבודה בהטבת המדות, שזהו תכלית הכוונה של לימוד וידיעה בעבודת החסידות.
ביחידות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אצל הוד כ"ק אביו אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ביאר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק את המשל של מנוף, שעל־ידו מגביהים את תחתית המטה עד רום המעלה18.
את הכח הזה הנחיל הוד כ"ק רבינו הזקן לזרעו אחריו ולעדת החסידים עד ביאת משיח צדקנו בב"א, את הכח להפוך את החשך לאור, לא רק לדחות את החשך אלא להפוך את החשך לאור.
עד כאן הם דברי קדש הקדשים שאמר אז הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק.
כל סיפור וכל דיבור שהי' הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק רגיל לומר, הן ברבים והן ביחידות, הוא פנס אור – קרן אור – שדרכו רואים את הדרך האמיתי, והוא סיוע ללכת בדרך זו בהצלחה.
יהודים בכלל, בני תורה בפרט, והעוסקים בעבודה פנימית בפרטי פרטיות; מוטל עליהם החוב של ההתעסקות בעבודה.
ההתעסקות בחסידות אינה כפי שחושבים ומרגישים אלה שבשכלם הגס־רוח־טיפשי סבורים שהם משכילים בהשכלה והשגה של חסידות, וזה נקרא אצלם השכלה, אלא באמת ההשכלה היא כאשר עובדים באריכות התפלה, ומוציאים לפועל בעבודה בפועל את בירור המדות, שהמדות מידות טובות ומדות נעימות19.
בחסידות חב"ד מבוארים באריכות כל עניני העבודה בתיקון ובירור המדות. לא רק איך לדחות את המדות הרעות והמדות הלא טובות, אלא גם איך לעבד מדות של פסולת ולהפכם למדות טובות ונעימות.
תורת החסידות וההנהגה בדרכי החסידות ובמדות החסידות אינן מוגבלות, לא בהגבלה של זמן ולא בהגבלה של מקום.
כבר הוזכר והוסבר פעמים רבות שתודה להשי"ת במשך הזמן הקצר של שש־שבע השנים שעברו, נתברר, על־ידי מקרים שונים, בעזרת השי"ת, כמה כוזב ומדומה הוא הפתגם הישן, הקר והקפוא "אמריקה שונה"20.
תודה להשי"ת, בעלי מסירת הנפש והרוכלים שומרי השבת, ניצחו - במקומות ובזמנים מסוימים שברו הם, בעזרתו ית', את קרח הכפירה.
אחינו בני ובנות ישראל, ה' עליהם יחיו21, ילידי אמריקה, יש להם מעלת אופי מלידה וגם חסרון אופי מלידה.
המעלה היא שמתעוררים מהר, והחסרון הוא שמתקררים מיד22.
כולם יודעים בוודאי את האמרה בענין העבודה - המתפוצצת כפצצה - שאמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק: "לומדים חסידות, רוצים להבין, ואכן מבינים היטב ענין בחסידות, אבל בעבודת התפלה צולעים מאוד".
אני מרוצה מאוד מכך שסיכמתם ביניכם להתכנס ולדון ביניכם בכל השאלות שהצטברו אצלכם במהלך עבודתכם.
קראתי לכם כדי לעורר אתכם בכללות. בכינוס שלכם תדברו ביניכם בפרטיות, מה כבר – בעזרת השי"ת – נפעל ומה עדיין חסר, ותמצאו את הדרך האמיתית כיצד לתקן את מה שחסר.
עליכם כולכם להחליט שצריך להידבר מזמן לזמן. לכל מקום הרי יש מעלתו וחסרונו, לכן צריכה אחת מהחלטותיכם להיות שצריך להידבר מזמן לזמן.
דבר אחד רוצה אני לומר לכם, שעל פי התורה בכלל ועל פי עבודת החסידות בפרט צריך כל דבר להיות בדרכי נועם, לא ברעש כו' אלא בנועם ה'23.
הקב"ה יעזור לכם, לכל אחד בפרט, ויצליח את עבודתכם הכללית. אלה שעושים – יצליחו במה שהם עושים; ואלה שעדיין אינם עושים – יעזור הקב"ה שיתעוררו לעשות.
הערות
- 1 בראשית ב, ד. ↩
- 2 ראה ב"ר פי"ב, ט. וראה זח"א פו, ב. ועוד. ↩
- 3 ראה ב"ר פ"ב, ג. שמו"ר פט"ו, כו. וראה שיחת חה"פ תרצ"ד סכ"ח (לקו"ד ח"א קלז, ב). שיחת י"ט כסלו תרצ"ב (לקו"ד ח"ד תשנ, סע"ב ואילך). רשימה חורף ה'שי"ת (בספר השיחות תש"ו־ה'שי"ת ע' 389 ואילך). ↩
- 4 ראה גם סה"מ תרפ"ט ע' 98. וש"נ. ↩
- 5 שמואל־א ב, ג. ↩
- 6 ראה תקו"ז תס"ט בתחילתו. ↩
- 7 ראה תו"א בשלח סו, ב. יתרו סח, א ואילך. ובכ"מ. ↩
- 8 ראה לקו"ת דרושים לשמיני עצרת פג, א. ובכ"מ. ↩
- 9 ביאור ד' עולמות אבי"ע באריכות – אגרות־קודש ח"ד ע' קנז ואילך. ↩
- 10 בהנחה אחרת: אברהם ראה שיש עולם שהוא חומר וצריך להתגבר על החומר, לאברהם היתה הכרה במעלת החומר, שעל־ידי זה שמעלים את החומר פועלים עלי' בכל העולמות. ↩
- 11 ראה עוד שיחות מח"י אלול תרנ"ז – בספר השיחות תש"ו־ה'שי"ת ע' 165. וש"נ. ↩
- 12 ראה גם ספר השיחות תש"א ע' 105. ↩
- 13 בראשית א, יד ואילך. ↩
- 14 ראה גם מכתב י"ב תמוז תש"ח (אגרות־קודש ח"ט ע' תמו): "הנני בזה להעתיק מהיומן, ההכרזה וההודעה אשר הואיל כ"ק אאמו"ר הרה"ק להכריז ברבים, ביום הרביעי ח"י אלול תרנ"ז: השנה נתמלאו מאה שנה להוצאת ספר התניא כו'". ↩
- 15 ראה ב"ר פכ"ד, ה. קה"ר פ"ג, יא (ב). אדר"נ ספ"א. ↩
- 16 הובא בלקו"ת בהר מב, סע"ג. פ' ראה כו, א. כח, ב. דרושים לר"ה נה, סע"ג. שבת שובה סה, ד. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ג ח"ב ע' תרסז. ספרי אדמו"ר האמצעי: אמרי בינה שער הק"ש פפ"ח. שערי תשובה ח"ב ק, ב. הנחות תקע"ז ס"ע רסח ואילך. אוה"ת ואתחנן ע' סה. מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרי"ד ע' יד. סה"מ תער"ב־תרע"ו ע' רס ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' תשעו ואילך. סה"מ עטר"ת ע' רנט ואילך. תרח"ץ ע' קמט. ספר השיחות תרצ"ו־חורף ה'ש"ת ע' 316. ד"ה והתהלכתי תשי"א (סה"מ תשי"א ע' 61. תורת מנחם התוועדויות ח"ג ע' 108 ואילך). ועוד. ↩
- 17 ע"ד הנסיעה לנאות דשא – ראה שיחת ש"ק חוהמ"ס תש"ז (בספר השיחות תש"ו־ה'שי"ת ע' 70). וש"נ. ↩
- 18 ראה תו"א בראשית ד, א. ↩
- 19 אולי חסר קצת בהעתקה שתח"י. ובהנחה אחרת: העשי' צריכה להיות שיוציאו לפועל עד הסוף, ולא יישארו עומדים באמצע. ↩
- 20 ראה בספר השיחות תש"ו־ה'שי"ת ע' 53. וש"נ. ↩
- 21 לשון הכתוב – ישעי' לח, טז. ↩
- 22 בהנחה אחרת: נכון שהיום מתעוררים בלהבה, בהתפעלות, ולמחרת מתקררים. אחרים מכם נחלשים, מתחילים ואינם מסיימים. ↩
- 23 בהנחה אחרת: אין לעקוץ. ↩