יום ב' דחג הפסח תש"ח

יום ב' דחג הפסח תש"ח בסעודה

א. החסיד ר' אבא פערסאָן נ"ע¹ הי' חתנו של נכד² של החסיד הנודע הר' זאב וואָלף נ"ע ווילענקער³ – אחיו של החסיד המשכיל ר' משה נ"ע ווילענקער3 – אשר הוד כ"ק רבינו הזקן הפליא את מעלתו הגדולה בעבודה ובהתקשרות פנימית לתורה ועבודה; אצל החסיד ר' זאב וואָלף יש ראש מאיר ולב חם, עבודתו היא בדרך ביטול המרכבה אל הרוכב.

הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש אומר להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק בשם אביו הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק צמח צדק:

הסבא, הוד כ"ק רבינו הזקן, קורא את החסיד ר' משה: משה שלי, הוא שלי, אני שלו. הרבה קבלתי מרבותיי⁴, רבינו הבעש"ט, רבינו הרב המגיד, רבינו הר"א המלאך⁵, הרבה קבלתי מחברי, הרה"ק ר' יעקב יוסף⁶, הרה"ק הר' [. . .]⁷, ומתלמידי ר' משה יותר מכולם.

ב. הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק קורא את החסיד ר' אבא נ"ע פערסאָן "בעל השמועה"; אצלו – הר"א – כל סיפור שקיבל הי' מדויק ומסודר. ולפני שהוא מתחיל לספר סיפור, הוא מבאר את הזמן ואת הנסיבות שבהן הדבר אירע, וכיצד הגיבו על כך כל הנוכחים, וכל זה גורם שהסיפור יוצא בתמונה חיה.

ג. דובר שהיום נצא ידי חובה במחשבה⁸, ואני אי"ה אמסור בכתב את אשר ברצוני לומר. וציוה לנגן.

ד. בסיום הסעודה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: על אף שנאמר שהיום נצא ידי חובה במחשבה, אף־על־פי־כן רוצה אני לומר לכם אמרה ישנה.

זוהי אחת מאמרות השליחות שהבעש"ט ציווה את המגיד ממעזריטש למסור להוד כ"ק רבינו הזקן בשמו, מה שאמר לו – לשם מה ירדה נשמתו למטה: שהרי ישנה שליחות פרטית ושליחות כללית, שאפילו שליחות פרטית היא גם לזרע זרעו, ובפרט שליחות כללית. השליחות הכללית של הוד כ"ק רבינו הזקן היא להרים את העולם, שכל אחד יקלוט את שליחותו הפרטית שלו⁹.

"בראתי יצה"ר ובראתי לו תורה תבלין"¹⁰. לכאורה אין זה מובן, ע"פ פשוט, אילו לא הי' היצה"ר הרי לא היו צריכים את התבלין, ואם כן לשם מה היו צריכים זאת כלל?

אלא הענין הוא, הנפש הבהמית רוצה הרי גשמיות, וגשמיות היא הרי מרה – מרירות, ועל־ידי התבלין של תורה מורגשת המעלה של גשמיות, שהתבלין מהפך ממרירא למתקא.

ה. אחד עמד ממקומו להתקרב לשמוע בטוב יותר, אמר לו כ"ק אדמו"ר שליט"א: העיקר אינו לשמוע, אלא "לקלוט"¹¹.

אמר המתקרב: הרי צריך לשמוע כדי שיהי' מה לקלוט.

ענהו כ"ק אדמו"ר שליט"א: יש די מה לקלוט ממה שכבר שמעו.