חיפוש ערכים בשיחות

ישנם הטוענים: לשם מה צריכים להתייגע ולהקדיש זמן לעריכת ״מפתחות״ — והרי טוב יותר לנצל את הזמן ללמוד את התורה עצמה, נגלה וחסידות, בהבנה והשגה (שהוא העיקר)?

ובכן, כמה תשובות בדבר:

(א) הגמרא¹ מספרת, שא׳ ממעלותיו של שלמה המלך היתה ש״לימד דעת את העם״ עי״ז ש״אגמרי׳ בסימני טעמים״² ו״עשה לה (לתורה) אזנים״.

ולכאורה: הרי שלמה המלך הי׳ החכם ״מכל האדם״³, וא״כ — הי׳ לו להתעסק רק בלימוד עומק חכמת התורה? רואים אנו, שמוכרח הוא אפילו עבורו — לעשות ״אזנים״ לתורה.

עד״ז — מצינו גם אצל רבותינו נשיאינו, שהצמח צדק, וכן כ״ק מו״ח אדמו״ר, התעסקו הרבה (״האָבן זיך ׳געקאָכט׳״) בענין ה״קיצורים״. וכו״כ הערות הצ״צ (בלקו״ת ואור התורה) הם בעצם מפתחות — היכן מדובר אודות ענין זה וכו׳.

(ב) ועיקר: רואים במוחש, שע״י ה״מפתחות״ השונים שכבר נערכו, ניתוסף הרבה מאד (״גאָר גאָר אַ סך״) בלימוד (הנגלה — ע״י המפתחות שלו, ו)החסידות⁴.

בפשטות, כשלא היו המפתחות — לא ידעו היכן למצוא ענין כלשהו, או — עכ״פ לא ידעו אודות כו״כ מקומות שבהם הוא מבואר, וממילא לא הבינו את הענין כדבעי; משא״כ כאשר ישנם מפתחות.

יתרה מזו: אפילו אילו היו מחפשים ומוצאים סו״ס את כל המקומות — חוסכים המפתחות (הרבה מ)הזמן שהיו צריכים להשקיע כדי למצוא את הענין, כך שניתן להשקיע זמן זה בעצם הלימוד.

נוסף לזה: לעתים קרובות קורה, שכאשר יודעים שיש צורך להתייגע כדי לחפש את הענין — מתערבים פיתויי היצר כדי לדחות זאת ״לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה״⁵ — לעזוב לגמרי את הענין; משא״כ כאשר ישנם מפתחות מוכנים שעל־ידם באפשרותו למצוא בקלות את הענין שהוא מחפש, ה״ז מבטל את הדחי׳.

(ג) בדורותינו אלה ניתוסף בזה עוד ענין שהזמן גרמא: המפתחות לספרי רבותינו נשיאינו מסייעים בענין ״יפוצו מעינותיך חוצה״ — שגם אלו שלע״ע נמצאים עדיין ב״חוצה״, יש ברשותם מפתח כדי לפתוח את ה״פתח״ לה״מעינות״ שבתורה, שע״י ״יפוצו מעינותיך חוצה״ — קאתי מר, דא מלכא משיחא⁶.

ולכן, אלו שהקב״ה העניק להם חוש בעריכת מפתחות, עליהם לדעת שזהו זכות נפלא, המביא (ע״י עשיית המפתחות) להוספה בלימוד התורה ע״י רבים מישראל,

ומכיון שהוא הגורם לכך, זוכה הוא לחלק בתורה הנלמדת ע״י המפתחות (כתורת הבעש״ט הידועה⁷ על המשנה⁸ ״שנים אוחזין בטלית״).